סיפור חציית האוקינוס האטלנטי של עמי מלניקוב (חלק ב')
3/12/2017 – יוצאים מלנזרוטה לכיוון מינדלאו – כף ורדה, ארכיפלג געשי בלב האוקיאנוס, נקודת זינוק לחציית האוקיאנוס למאות סירות. השעה כעת 12:00, מאתמול אין רוח והים רגוע. על הבוקר עלינו לראש התורן והורדנו את המעלן של הספיניקר. זו אופרציה שלמה של הורדת ראשי שחרור המעלן שלו לצורך העלייה, וחבל הטופינג ליפט שישמש לאבטחה. כאן בא ליתרון הקטמרן שאיפשר את העליה לתורן בלב ים בזכות היציבות שלו. לקח עוד זמן לסדר את כל פלונטר החבלים ומפרש הספינקר מחובר למקום. נשאר רק לחכות לרוח שלא הגיעה. באישון לילה הגיעה ציפור תשושה לספינתו נחה את הלילה ועפה לה עם אור ראשון, אחרי שנחה כמה שעות. ואנחנו ממשיכים להתקדם עם 2 המנועים ב 1500 סל"ד שמביא אותנו ל 3.5 קשר.
5/12/2017 – אין רוח כבר כמה ימים, מפליגים על מנועים והגיע הרגע שצריך לבצע תדלוק בלב ים. כל ניסיותינו לדוג עד כה עלו בתוהו. יובל אומר שאשתו הטילה קללה על הספינה ולכן אין מצב שנצליח לדוג. ובעוד אני לש בצק לחלות לערב, הרולר בחכה מתחיל לצרוח. מאיר קופץ על החכה ובודק האם אכן דג, וכן יש דג. מתחיל לגלול את החוט וצריך שני אנשים להחזיק את החכה בגלל גודל הדג שממש סובב לנו את הירכתיים. לא עוברת חצי שעה והדג לוקח את הראפלה והחוט ונעלם. דג כבר לא יהיה לנו הערב. פתאום משום מקום מופיעה מולנו להקה של דולפינים, כמובן שעצרנו את התדלוק ולאיטנו שטנו לעברם ותוך כמה דקות הוקפנו בדולפינים מכל הכיוונים, הם שחו באיטיות ואלגנטיות מבלי להתרגש מנוכחותנו בסביבתם.
מסיים משמרת לילה, סוף סוף עלו רוחות הסחר בסביבות 3 בבוקר, אנחנו כרגע לפני הרמת ספיניקר, אותה דחינו לבוקר מטעמי בטיחות. השמש עולה אבל עדיין מכוסה עננים ולהקת דולפינים הגיעה ללוות אותנו. הם רצים לפני חרטום הספינה, כעבור חצי שעה הם נעלמים כמו שהגיעו. מרימים את מפרש הספיניקר שנחשב למתקדם ביותר ועליו אנחנו בונים לחציה הגדולה, אנחנו רצים על 8 קשרים הרוח 12 קשרים הים לא גבוה.
עוד משמרת ערב מתחילה ב 20:00 עד 02:30 כלומר שש וחצי שעות ומשמרת לילה מ 02:30 עד 9:00 בבוקר. למשמרת עולים עם רתמה אותה מחברים לרצועה המחוברת לחבל שמונע נפילה למים מהקוק פיט, ומעליה חגורת הצלה, די מסורבל ולא נוח. בשום מקרה לא יוצאים בלילה מהקוקפיט לכיוון החרטום אלא במקרה חירום וגם אז נקשרים לחבל החיים שמונע נפילה לים. במקרה נפילה – אין סיכוי למצוא מישהו שנפל למים, סיכויים קלושים. הקוק פיט מוגן על ידי גגון מפני השמש. אבל הגשם והגלים משפריצים פנימה וכדי לא להירטב, כאשר הים גבוה או כשיש גשם, לובשים מתחת לרתמה חליפות סערה שמונעות ממך להירטב.
צהריים, עוד 72 מייל למינדלאו, אנחנו רצים בתוך הסוואל האטלנטי בגלים עד 8 מטר עם הספיניקר במהירות 7 קשרים, הרוח 10-12 קשרים, נגיע לפנות בוקר למינדלאו ונחכה בחוץ לאור ראשון כדי להכנס למרינה, כאן כבר הרבה יותר נעים בלילה וחמים ביום. חוץ מתדלוק והצטיידות באוכל, במינדלאו יש לנו בעיית טעינה שחייבים לתקן לפני שנמשיך, המערכת הסולארית שבקה ולא מספקת ביציאה 12 וולט, גם הטעינה משני המנועים מייצרת רק 30 אמפר במקום 60 אמפר וחייבים לפתור את שתי הבעיות הללו. זו גם תהיה גם הזדמנות לתת כביסה לפני החצייה.
סה"כ עד כף ורדה מגיברלטר נעבור כ 1600 מייל ב 15 ימי הפלגה ורוב הדרך עוד לפנינו מכף ורדה לקריביים.
הגענו למינדלאו עומדים בחוץ על עוגן ומחכים שיגיע הבוקר. ב 8:00 נבקש אישור וניכנס למרינה, עגנו בחוץ מטעמי בטיחות כי להכנס בלילה למרינה לא מוכרת ולתמרן בה לחנייה ממש לא מומלץ. בבוקר, נלך להצטייד במזון ודלק. נראה שהסולר הרזרבי שיש לנו לא יספיק ולכן נוסיף עוד 60 ליטר בנוסף ל 200 ליטר רזרבי שיש לנו. המנועים משמשים אותנו להתקדמות כשאין רוח אבל לא פחות חשוב לטעינת המצברים שמספקים חשמל לכל המערכות בספינה (ניווט, קשר, משאבות, הגה, תאורה ועוד) לכן הם פועלים כל יום כמה שעות, יש לנו תקלת טעינה שצריך לתקן, ניתן כביסה ואם הכל ילך כשורה נצא מכאן מחר ונתחיל את הלג השלישי הארוך של 2000 מייל.
טעינו כשלא הצטיידנו ביותר אוכל בלנזרוטה. מינדלאו זה לא מקום שהייתי ממליץ עליו לקניות של מזון, יש מצרכים בסיסיים, אבל שום דבר מעבר לזה והמחירים מטורפים, נזכור את לחציה הבאה.
חלק שלישי ואחרון , יגיע בהמשך…