כשמיני הוריקן רדף אחרי בים
בסוף ספטמבר 2023, אחרי חודש הפלגה ביוון, הגעתי שוב לקסטלוריזו, תחנה אחרונה לפני ההפלגה הביתה. האי הקסום הזה מפעים כל פעם מחדש ואם עוד לא הייתןם בו, זה הזמן לתכנן הפלגה אליו (:
01.10.23 – מגיע הבוקר ואיתו ההתלבטות האם לצאת ללימסול או להמתין עוד יום. חבר שיצא יומיים לפני מדווח שהם הגיעו ללימסול מוקדם מהצפוי ״הייתה הפלגה מאד טובה, גביות 20-25 קשרים״, התחזית דומה. 11:00 אני מצהירה לצוות – יאללה יוצאים. משחררים חבלים נפרדים מיוון בכלל ומקסטלוריזו בפרט והנה מתחיל המסע הביתה, יעד ראשון קפריסין – לימסול.
ביציאה מקסטלוריזו אנחנו מבחינים בענן אימתי שהתיישב על קאש בטורקיה. תוך כדי הפלגה אנחנו מבחינים שהענן נכנס לתוך היבשת ומודים לו שהוא לא בא אלינו. לאט לאט הרוח עולה, מצדינו ומולנו מתפתחת במהירות סערת ברקים. כשעתיים לתוך הרוח ואני מבחינה שאנחנו כבר בשולי הסערה, האופק מולנו מתהדר בגשם שקצותיו מתחילים להכות בנו. הברקים כבר יותר קרובים אלינו. אין זכר לתחזית שסיפרה לנו על גביות של כ25 קשרים. מתחילה לחשב את קיצי לפנים ומתייעצת עם הצוות. הצוות: סקיפרית צעירה שעדיין לא חצתה ים – ריקי, סקיפר קצת מנוסה יותר – אורן. עם שניהם זו הפלגה ראשונה שלי בחציית ים בכלל ובסערה בפרט. להמשיך לתוך הסערה? לחתוך לכיוון פינקה? לחזור לקסטלוריזו? ההחלטה המתקבלת היא להמשיך עוד שעה ואז להחליט. החלטה שאני לא שלמה איתה אבל מפרגנת לדעת הצוות. ואז אני מביטה ימינה ורואה מחזה מרהיב. ״תראו תראו איזה נד מים יפה!״ עוד אנחנו מתפלאים מנד המים והוא הופך בשניות למיני הוריקן וטס לעברינו. אני מבחינה שאני בקורס התנגשות עם ההוריקן הקטן והמפחיד הזה. הרוח עולה מולנו במלוא הדרה, 22, 25, 28, 30 קשר! אני מביטה בהוריקן החמוד הזה ומבינה שאם הוא מגיע אלינו הוא מפרק את אנאיס לחתיכות. בעיקר נפעמת מהקצף הרב שהוא יוצר על המים.
ריקי קוראת את מחשבתי ומביעה אותה בקול ״למה שלא נחזור?״ אני כבר מבינה שזה בדיוק מה שאני עומדת לעשות, מולי רוח חזקה, גלים של 2.5 מטר, מצידי מיני הוריקן שועט לעברי. אני מסיטה את אנאיס לכיוון פינקה, הרוח והגשם מכים בנו בכל עוזם. ״הים מעמיד מולך חומה״ אומר לי המוח, וכשהים אומר לא! זה לא. מסובבת את הסירה חזרה לקסטלוריזו וכל מעייני נתונים למיני הוריקן. זה מפעים ומפחיד באותה עוצמה! (בסוף הפוסט לינק לוידאו).
אנאיס שועטת חזרה לקסטלוריזו, הרוח והגלים דוחפים אותה קדימה, אני על ההגה, רעד עובר בי מהמחשבה מה אם ההוריקן הזה מגיע אלינו, הים לוחש לי ״אני איתך, אל תפחדי, אני נושא אותך על גליי למקום מבטחים״. הגשם בא איתנו. מאחורינו מתרוממים גלים גבוהים הנושקים לשלושה מטרים, אני שמה מבטחיי בים גולשת על הגלים. מביטה שמאלה ומגלה שנד המים שהפך למיני הוריקן התפוגג. הרוח החזקה דוחפת אותנו קדימה, הגלים עוזרים לה.
אני מתקשרת לדני שעדיין נמצא בקסטלוריזו והוא מנחה אותי לזרוק עוגן באמצע המפרץ ולא להתקרב לבטון העגינה. הרוח החזקה זורקת את כולם לתוך הבטון. פתאום מגיע גל לא צפוי, גבוה מאד מדופן הסירה ומטה את הסירה בכוח רב הצידה, משכיב את אנאיס על דופן ימין. שריקי נופלת בחוזקה לרצפת הקוקפיט. אני מטה את ההגה בכל הכוח שמאלה לייצב את הסירה ומגיע עוד גל אחד כזה. מהטלטלה החזקה נכנסים מים מפתח יציאת המים של הקוקפיט ואני אומרת ״נכנסים לי מים״ ריקי מביטה בי באימה, ואז אני מתחילה לצחוק, זה רק הגיוני שיכנסו משם מים (((:
אורן בודק שריקי לא נפגעה חלילה מהנפילה החזקה. אני מביטה בים, מנסה להבין מה זה היה, והוא כמו חומד לצון ״בקטנה, שתהיה עוד חצי פסקה בפוסט.״ כולנו מסדירים נשימה, אני כבר מנווטת את אנאיס בין הסלעים לקסטלוריזו. אורן ואני מציינים כי אנאיס מביאה את הגשם. לרודוס נכנסו בגשם שוטף והנה שוב הגשם השוטף מלווה אותנו לקסטלוריזו. הכניסה היא בין סלעי איים. קשה לנווט את אנאיס בתנאים האלה, כל טעות עלולה לנפץ את אנאיס על הסלעים. במרחק מאות מטרים מלפני, מאחורי ומצדדי מכים ברקים על המים, זה מרהיב ומפחיד בו זמנית. שמה מבטחי בים ששומר עלי, אנאיס גולשת בגשם זלעפות לקסטלוריזו, עוגנת באמצע המפרץ עד לשוך הסערה.
הסערה שככה. אנאיס קשורה בבטחה. רק אז הרשתי לעצמי לנסות להבין את החוויה שעברתי. ההפלגה לתוך סערה, נד המים שהפך לאימתני והחל לרדוף אחרי, החומה שהים העמיד מולי, רואה בעיני רוחי את גנדלף – You shall not pass, ההבנה שאני אחראית אל חיי הצוות, קבלת ההחלטה לסגת לאחור, הנפילה החזקה והמפתיעה של שריקי, הניווט ברוח חזקה וגלים גבוהים בין שברי איים בכניסה לקסטלוריזו, ומעל לכל האימה שחנקתי בתוכי כדי לתת לי להיות אשת הים שאני. התקשרתי ליליצקי לעשות סדר במהומה שקמה בתוכי, שומעת סביבו את מהומת חבריו למשט אשקלון, פורקת בצרורות ללא נצרה, מודה על הקשבה (והנה שוב, תודה), מנתקת את הטלפון, ומרגישה את החוויה מתפשטת לאט לאט ממוחי אל נימי גופי, מאפשרת לי לנשום.
למחרת ב 04:00 לפנות בוקר שיחררנו חבלים ויצאנו שוב ללימסול, שמתי מבטחי בים שהפעם הרוח תקרא את התחזית והדרך תהיה נעימה.
תודה שקראת (:
