הפלגה בסירה קטנה היא מאתגרת. כל שינוי קטן ברוח ובגלים מורגשים בסירה. שלושה א.נשים. בסירה אחת. מרוּוח על גבול הצפיפות הבלתי נסבלת. התחלנו את הפלגה ברוח מזרחית טובה שאט אט הפכה לצפונית. המסיונר התגלה כמפרשן מומחה. היכולת שלו לנתב את הסירה בהתאם למכות הרוח בצורה מדויקת, הרשימה אותי מאד. הרוח החזקה ומתיחת המפרשים לקצה גרמו להטיה חזקה של הסירה, ששעטה על הים ופילחה את המים בעונג. אני כל כך אוהבת להפליג בסירות קטנות, ועד כה זכיתי לזה רק בהפלגות קצרות על דגם 420, או לייזר. הסירה הקטנה והמטריפה הזו היתה עליית מדרגה. מצד אחד היא מיני בית על המים, מצד שני היא עפה עם הרוח. משתוללת, יוצאת מאיזון בכל שינוי קטן. סירה בגיל ההתבגרות (:

לאט לאט שינתה הרוח כיוון מרחיקה אותנו מהיעד בכל פעם במעלות בודדות, עולה, מעלה גלים, ומעיפה את הסירה קדימה. המסיונר שהרהיב עוז ולקח את הסירה לאקסטרים גרם לה הטיה חזקה. הדופן השמאלית ממש נושקת לים. ואני בהיי מטורף. שוכבת בדופן הסירה, ממש על המים. נותנת לרוח, לים, לסירה, לנקות ממני את המכות, הגזרות, החבטות, וכל מה שספגתי בחודשיים האחרונים. למרות הסטיה מהיעד אנחנו ממשיכים להפליג רק על מפרשים, מדי פעם מניעים כדי להטעין מצברים, אבל ההפלגה היא על טהרת הרוח המרביצה ללא רחם. יום שלם על הגלים שמגיעים עד לשני מטרים ואף יותר.

התנאים לא מאפשרים לבשל או להכין ארוחה טובה, ואנחנו מסתפקים באוכל קבצנים. האוונר (owner), והמסיונר פותחים בקבוק וויסקי ושותים לשם שמים. אני לא זקוקה לשינוי תודעה, להיפך. לילה בא ואיתו עוד עליה ברוח. לפתע ההגה האוטומט משתגע, הסירה נזרקת ימינה, שמאלה, וקשה לשלוט בה. הרוח עולה עוד ועוד ואיתה גם הגלים. המסיונר על ההגה, מנסה לייצב אותה, ולמרות שהוא מומחה, חייבים להוריד עומס מהמפרשים שכן הרוח כבר נושקת ל 25 קשרים. הלילה חשוך. ממש. אפילו לא טיפת ירח. המסיונר על ההגה, אני מנסה לצאת מהסירה כדי לעזור לו להשתלט על המפרשים, האוונר (owner) רוצה לצאת לסיפון להגיע לתורן כדי לשחרר את המפרש הראשי. שני החבר'ה שתו וויסקי לפני, ואני תוהה עד כמה הם מפוקסים לתפקד. אני קצת חוששת בעיקר כי הים מאד גבוה, והסירה הקטנה עולה ויורדת על הגלים בעוצמה. שמה מבטחיי בים. האוונר (owner), לובש חגורת הצלה, קושר את עצמו לחבל חיים, ועולה לאט לאט על הסיפון לכיוון התורן. המסיונר על ההגה, משתלט על הסירה. אני מקפלת את החלוץ ומדברת עם נפטון שישמור על האוונר (owner), כשהוא שם למעלה בין הגלים. הכל פתאום הופך להיות בסלאוו מושן. הכל קורה לאט. עוד חבל משוחרר, עוד שחרור של המפרש. לאט. עד שהראשי יורד. האוונר (owner) מאושר. עשינו זאת, השתלטנו על הסירה.

לילה חשוך. אנחנו מותשים אחרי המאמץ הלא פשוט להשתלט על הסירה ברוח ובגלים ולייצב אותה. אני שולחת אותם לישון שהרי אדי הוויסקי עוד זורמים בדמם, ועולה למשמרת לילה. רק אני והים שלי. הלילה המגן עלי מפני כל רע. הרוח שלוקחת אותי קדימה, הרחק מארץ הגודש. הגלים שנותנים לי מקום להטמיע בהם סודותיי. משילה מעלי את הפציעות והחבטות שספגתי בחודשיים האחרונים. החיוך שבי חוזר אלי. החיוך שבלעדיו אני לא יכולה לחיות, מאיר את הלילה השחור, ומפיח בי חיות חדשה. החיוך והתהייה על האחד שהקרין עלי מטובו. באשמורת תיכונה האוונר (owner) מחליף איתי במשמרת הלילה, ואני שערה כמעט 24 שעות מניחה את גופי הלאה בקבינה וישנה עד הבוקר שמביא איתו עוד יום מאתגר על המים. אנחנו כבר מבינים שנכנס ללילה שני בים, ומתארגנים בהתאם. עוד יום של היי על המים, אני כל כל נהנת מההפלגת האקסטרים הזו, מהקירבה לים. מאפשרת למוח לרוץ לכל הכיוונים, לאבד קו מחשבה רציף, לטוות את היעד הבא בחיי. אחר הצהריים המסיונר נושא תפילה, אני מבקשת מנפטון והים והרוח נרגעים. המסיונר מתהדר בנס גלוי בעוד אני מבינה שזה רק הגיוני שתנאי מזג האוויר ישתנו בעיקר כי אנחנו כבר קרובים יחסית ליבשה.

אי שם באישון לילה אנחנו נכנסים למרינה בלרנקה. הסירה של איש הזהב הגיעה כמה שעות לפנינו, והם כבר בשנת הישרים שלהם. הבוקר בלרנקה מקבל אותי בחיוך. יום שישי של התארגנות, מנוחה, שחייה בים, ארוחת ערב ויין טוב לתוך הלילה. שבת בבוקר יום יפה, אני כבר סיימתי עם הקפה, אי שם מארץ הגודש מגיעה ידיעה מדאיגה. אני נושמת עמוק, עושה טלפון ועוד אחד ומבטיחה לעצמי שזה לא יהרוס לי את הניתוק שבאתי להתמסר לו. האוונר (owner) מחליט שהוא נשאר במרינה בעוד איש הזהב מחליט לצאת לקייפ גרקו, מפרץ בקצה האי הקפריסאי, אני יוצאת עם איש הזהב, נספחת לצוות. ההפלגה למפרץ כייפית ממש, רוח טובה, ים מבורך, עונג שבת אמיתי. ניתוק אמיתי מארץ הגודש. בקצה החרטום נכנסת במהותי לעומק הים, מאפשרת לו להתחכך בכאביי, לתת להם מזור. לעת ערב מגיעים למפרץ הצפוני, ואיש הזהב מחליט שנעגון שם ללילה. תוך כדי עגינה אני ננזפת על לא עוול בכפי, מתיישבת בפינה וחושבת לעצמי שגם עם ארבעה מומחים עגינה זה לא דבר פשוט, מזכירה לעצמי שרק לפני כחודשיים יוביוב ואני עשינו זאת שוב ושוב לפעמים בתנאים קשים והצלחנו. כן נקשר לסלעים, לא נקשר לסלעים, רגע בכלל יש פה בויה (מצוף על המים שמועגן לקרקע), הכי טוב להקשר לבויה. הכי טוב להקשר לבויה? זהו, עגנו. אפשר להתעסק במה שחשוב, ארוחת ערב ויין (:

הלילה עובר על כוחותינו בטלטלות שכן לתוך המפרץ נכנס סוואל (גל גיבוע) שמערסל את הסירה ימינה שמאלה. חמשת אנשי הצוות בתוך הסירה ואני בקוקפיט, ישנה באוויר הנעים, הקריר מעט, נושמת ים. ים. ים. חולמת את העתיד לבוא. להתעורר בבוקר במפרץ זה להתעורר לתוך חלום. הנאדרת, זו שהפליגה לאי השכן כמה ימים לפני ויחד הפלגנו למפרץ, מגיעה עם הדינגי ואנחנו יוצאים לסיור רטוב במפרץ. מתקבלת החלטה להפליג למפרץ הדרומי, שמקבל אותנו בים שטוח, שקט. מתמסרת לניתוק מהחיים אי שם בארץ הגודש. בצהרי היום יוצאים לסיור במערה הקרובה עם הדינגי. מקום קסום להפליא, כמו אין מלחמות בעולם. שחיה במים הקרירים מזכה אותי בחופש המוחלט. הים ואני בהרמוניה השמורה רק לנו.

הקור בחזור נותן בי אותותיו ומרעיד כל נים בגופי הרטוב. אני מתענגת על מקלחת חמימה ומוכנה לארוחת הערב בסירה של הנאדרת. ארוחת ערב משובחת בסימן ליל כל הקדושים -האלווין. עייפה פורשת לחרטום, אי שם במזרח עולה ירח. בוקר חדש במפרץ השקט, אנחנו מתפנקים בשחייה במים הנעימים. חלק מחברי הצוות משתעשעים עם הסאפ המתנפח. אני מתרחקת מעט מהסירה רק כדי לגלות שהרוח נגדי בחזור. שוחה נגד הרוח והזרם, המאמץ להגיע לסירה מנקה ממני כל מחשבה, מרוקן את מוחי לשקט מבורך.

מעלים עוגן, מפליגים חזרה ללרנקה, הרוח משחקת איתנו. באה, נעלמת, חוזרת, יורדת. המחשבה שמחר נפליג הביתה מעירה בי את הלא רוצה. את הצריך מול הכמיהה. שלישי פעמיים כי טוב, משחררים חבלים ויוצאים לארץ הגודש. הים שקט, הרוח לא מתעוררת המנוע מטרטר לנו במוח. לעת ערב, אני נכנסת לסירה, מוסיקה באוזניות, קצב בגוף מכינה תוספות לארוחת הערב, הפראית שבי מפיחה בי חיות, ואני רק רוצה למצוא את הכפתור שעוצר את הזמן. לילה שחור ויפה מגלה לנו את הפלנקטון הזוהר על המים. מראה מרהיב ביופיו ומהפנט. הצלמת שאני נכשלת לתעד את היופי המפעים הזה. מתעוררת למשמרת באשמורת שלישית, איש הזהב ואני. עם הנץ השחר משחררים חכות מייחלים לתנובת הים. עוד יום של הפלגה על מנוע, בים שקט בלי רוח לפנינו. התזזיתית שבי מציקה למומחה החבלים בצוות שמלמד אותי קשר א' וכריכות בקצות החבלים. אני מתמסרת לעשייה, כמו ילדה בטויס^–אר^–אס שמגלה צעצועים חדשים. נהנת מכל רגע. אי שם במרחק כבר רואים את הארץ המובטחת. מתקתקים סעודה אחרונה והנה כבר שקיעה מול המרינה.

ביקורת דרכונים, סידור, ניקוי ושטיפת סירה. אנאיס מקבלת אותי בהתרגשות ואני נכנסת בין יצועי עם ריח הים מתרפקת על חיבוק שמרכך את החזרה מהאִי של השפיות. יום חמישי פקחתי עיניים, הבטתי סביב, עצמתי אותן שוב וחזרתי בדמיוני למפרץ שהתעוררתי בו לפני שלושה ימים. מתעקשת להישאר שם, בדמיוני קפצתי למים ושחיתי בים המושלם שפינק אותנו. מבטיחה לעצמי שבקרוב אגיע למקום קסום כזה, שוב.

תודה לאוונר (owner) ולמסיונר על חוויה מפעימה בסירה קטנה ומטריפה 41 שעות עד קפריסין.
תודה לאיש הזהב על האכפתיות

תודה שקראת (:

הפוסט מארץ הגודש לאי השפיות. הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

האקדמיה לשייט היא המקום שבו סקיפרים וסקיפריות בכל סוג ודרגת רשיון ובכל רמת נסיון מפתחים יכולות, מרחיבים ידע מקצועי ומעמיקים את האהבה לשייט ולים. הקורסים מכסים מגוון רחב של נושאים ומיומנויות שנועדו להרחיב את ארגז הכלים של הסקיפר והם באורכים שונים וברמות מחיר מגוונות. חלק מהקורסים נותנים גם מענה לדרישות משרד התחבורה לרשיונות מתקדמים כמו משיט 60 ומשיט 40, חלקם משלבים הפלגות אימון במקומות כמו התעלה האנגלית והאיים הקנריים. אנחנו מאמינים שסקיפר טוב צריך גם לדעת איך לדאוג לעצמו.

קורס הדגל הוא קורס פרו שנמשך שנה שלמה ומכשיר סקיפרים לעבודה מקצועית על כלי שייט. בקורס מטאורולוגיה עם דודי פרוינד מדברים על שקעים חזיתיים ומערכות מזג אויר גלובליות, על היווצרות עננים ומודלים לחיזוי מזג אויר, אבל בעיקר לומדים איך להפיק תחזית איכותית ולקבל החלטות שימקמו את כלי השייט במצב עדיף ביחס לתנאים הצפויים. קורס אחזקת כלי שייט מתקיים בסדנה ייעודית שבה מלכלכים את הידיים על מנוע דיזל של יאכטה, לומדים על מבנה ופתרון תקלות במערכת החשמל ועוד. כולנו למדנו את התאוריה של ניקוז אוויר ממערכת הדלק, אבל לכמה מאיתנו באמת יצא לפתוח אינג'קטור או להחליף רצועה?

בדיוק בשביל זה קיימת האקדמיה לשייט, וגם כדי ללמוד איך להרכיב ולתפעל מערכים של מפרשים כמו ספינקר וג'ינקר, לנווט באמצעות הכוכבים, להבין טוב יותר את האוירודינמיקה של המפרש ולבקר במנהרת רוח אמיתית, לתפעל תקלות בדינגי, להכשיר את אנשי הצוות שלך בחופשת השייט הקרובה, ואפילו ללמוד איך לחצות אוקיינוסים.
עם השנים גילינו שהאקדמיה לשייט היא לא רק מרכז ידע שבאים אליו כדי ללמוד, זו מקפצה טובה להתפתחות בעולם השייט, מקום לקבל עצה טובה ולהתחבר לאנשים מצויינים.

לקריאה נוספת על הקורסים השונים באקדמיה לשייט >>>

הפוסט לאן סקיפר מתקדם? הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

צפו בסרטון קצר של איזי סוויסה הסוקר את הנושא

הפוסט המהפכה הירוקה בעולם השייט כבר כאן! הצטרפו אלינו לעתיד ירוק, שקט וחזק יותר! הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

למה חשוב להתכונן לשיט?

התשובה לשאלה הזאת טמונה באופי הבלתי צפוי של הים הפתוח. הכנה קפדנית תעזור לכם ליהנות מהמסע ולהיערך למצבים לא צפויים. הכנה מספקת תעניק לכם ולחבריכם חוויה מהנה שתשאיר זכרון חיובי.

‏כך תיערכו לפני היציאה לשיט

• הכינו צ'ק ליסט מקיף הכולל את כל החפצים החיוניים לשיט. חפצים חיוניים הם בגדים ארוכים וקצרים, בגדי ים, מוצרי טואלטיקה, מסמכים אישיים, תרופות ומכשירים אלקטרוניים. אל תשכחו גם פריטים שיעזרו לכם להעביר את הזמן בהנאה כמו ספרים או משחקים.
• כשאורזים את התיק חשוב להביא בחשבון את היעד וכן תחזית גלים. בדקו את תנאי מזג האוויר ביעד וארזו בגדים מתאימים. אל תשכחו נעליים נוחות לטיולים יומיים באזורי הנמל וכן ציוד גלישה לגלישה איכותית אם מזג האוויר יאפשר זאת. הלילות על הספינה בדרך כלל קרירים ואפילו קרים מאוד. ארזו בגדים ארוכים ואל תהססו לדחוף לתיק גם מעיל רוח או מעיל גשם. היערכות לתנאי מזג האוויר המשתנים תנעים את מסע השיט שלכם ותכין אתכם לכל אתגר.
• ‏מלבד בגדים מתאימים ומסמכים אישיים הביאו בחשבון את אמצעי הבטיחות. סביר להניח שעל הספינה תמצאו את כל ציוד הבטיחות הדרוש לשיט, אך למרות זאת כדאי לארוז בתיק האישי מוצרים טיפוליים בסיסיים ולהתוודע להוראות הפינוי של הספינה. הידע שתרכשו יהיה שימושי במקרה חירום. כמו כן, לפני שאתם יוצאים לשיט רכשו פוליסת ביטוח טובה שתכסה את ההוצאות הרפואיות שלכם במקרה הצורך ותפצה אתכם על אובדן חפצים. כך תצאו למסע בראש שקט ותדעו שאתם מוכנים לכל דבר.

‏הרימו עוגן וצאו לדרך

ביום היציאה לשיט מומלץ להגיע מוקדם לנמל או למרינה, לארגן את החפצים בספינה ולהתארגן ליציאה. תמיד כדאי להעיף מבט נוסף על כל מה שארזתם ולעבור שוב על הצ'ק ליסט. דברו עם השותפים שלכם, השוו רשימות וחשבו שוב על דברים שאולי שכחתם להביא. לאחר שתעלו על הספינה, הקדישו זמן להכרת המתקנים שלה לרבות הציוד הרפואי, ציוד הבטיחות וציוד ההצלה. כך תדעו מה לעשות במקרה הצורך ותוכלו להתחיל בהנאה את המסע המיוחד והבלתי נשכח. בזמן המסע היו ערניים, פעלו לפי הנחיות הבטיחות ונקטו אמצעי זהירות נוספים במיוחד בתנאים של מים סוערים. וכמובן – אל תשכחו ליהנות!

הפוסט איך כדאי להתכונן לשיט? הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

בטיחות ונוחות

כשזה מגיע לתחום של נעליים לטיולים בכללי ונעלי שיט בפרט, בטיחות ונוחות הם שני השיקולים העיקריים. הנעליים הנכונות יכולות לספק את הנוחות והאחיזה שצריך כדי לנווט בסיפון ולשמור על איזון בתנאי רטיבות וסכנת החלקה. הן גם צריכות להיות נוחות מספיק כדי לאפשר הנעלה ממושכת שעדיין מאפשרת לרגליים לנשום כדי למנוע זיהום.

בגלל זה, גורם חשוב שיש לקחת בחשבון הוא סוליית הנעל, שבעזרת אחיזה טובה מאפשרת מניעת החלקה ונפילות על סיפון רטוב. נעלי שיט עם סוליית גומי יכולות להתמודד עם החשיפה המתמדת למים מלוחים, אור שמש. תכונות נוספות שיש לקחת בחשבון כוללות איטום, אוורור ועמידות.

יתרונות וחסרונות של חומרים שונים שמכן עשויים סוגים שונים של נעליים

השוק מציע כיום סוגים רבים ושונים של נעלי שייט, כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו. החומרים הנפוצים ביותר המשמשים בנעלי שייט כוללים עור, קנבס, ניאופרן וגומי.

• נעלי עור הן בחירה פופולרית לשייט בשל העמידות שלהן. הן מספקות הגנה ותמיכה טובה לכפות הרגליים, אבל הן יכולות להיות כבדות ולא לאפשר לרגליים לנשום טוב כמו שחומרים אחרים מאפשרים.
• נעלי קנבס הן נעליים קלות משקל ונושמות, מה שהופך אותן לבחירה טובה עבור אקלים חם יותר. עם זאת, ייתכן שהן לא יציעו הגנה או תמיכה כמו חומרים אחרים.
• נעלי ניאופרן גמישות ונוחות. הן מספקות התאמה צמודה שעוזרת למנוע חדירת מים. הן משמשות לעתים קרובות לשיט במים קרים יותר. עם זאת, הן יכולות להיות יקרות יותר ואולי לא יהיו עמידות כמו נעליים שעשויות מחומרים אחרים.
• נעלי גומי הן בחירה מצוינת לשייט בשל איטום המים והאחיזה המצוינת שלהן. הן מציעות הגנה ותמיכה נהדרת לכפות הרגליים, אך הן יכולות להיות כבדות ופחות נושמות מחומרים אחרים.

בחירת נעלי השייט הנכונות תלויה גם בסוג השיט שאתם מתכננים לעשות. אם אתם שטים על כלי שיט גדול יותר בתנאים רגועים יותר, נעלי עור או גומי עם תמיכה ומאחיזה טובות הן הבחירה הטובה ביותר. לשייט במים קרים יותר, מתאימות יותר נעלי ניאופרן. אם אתם רוצים לשוט באקלים חם יותר, נעלי בד עם חומרים נושמים הן הבחירה ההגיונית ביותר.

טיפים לשמירה על נעלי השייט שלכם

שמירה נכונה של נעלי השייט שלכם מבטיחה אריכות חיים וביצועים טובים. לאחר כל שימוש, יש לשטוף את הנעליים במים מתוקים ולאפשר להן להתייבש לחלוטין לפני האחסון. הימנעו מחשיפת הנעליים לאור שמש ישיר או לטמפרטורות קיצוניות, מכיוון שהדבר עלול להזיק ולגרום להן להתכלות מהר יותר. תבדקו באופן קבוע את הנעליים שלכם לאיתור סימני בלאי, כגון סדקים, חורים או סוליות בלויות. אתם יכולים גם להשתמש במוצרי ניקוי ואיטום מיוחדים כדי לשמור על הנעליים שלכם ולהאריך את תוחלת החיים שלהן.

לסיכום

לא מומלץ להמעיט בערך של בחירת הנעליים הנכונות לשייט. קחו בחשבון את סוג ההפלגות הרלוונטי לכם, את התנאים שאתם עלולים להיתקל בהם ואת החומרים המתאימים ביותר לצרכים שלכם. שמירה על נעלי השייט שלכם תעזור להן להחזיק מעמד זמן רב יותר ולשרת אתכם נאמנה, מה שיאפשר לכם להתמקד בהנאה בשייט נטול דאגות. עם הנעליים הנכונות, תהיו מוכנים לצאת להפלגה ולחקור את הים הפתוח בביטחון. בין אם אתם שייטים ותיקים או מתחילים, עם הנעליים הנכונות, תוכלו לנווט בסיפון בקלות ובנוחות. קחו את העצות האלה בחשבון כשאתם קונים את זוג נעלי השייט הבא!

הפוסט אילו נעליים מומלצות לשייט? הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

מהי סירת מפרש?

לפני שנעמיק ביתרונות השייט במפרשית, חיוני להבין מהי סירת מפרש. סירת מפרש היא סוג של כלי שיט המונע על ידי הרוח באמצעות מפרשים. סירות מפרש קיימות כבר מאות שנים ומשמשות למטרות שונות, מתחבורה ועד פעילויות פנאי. כלי שיט אלו מגיעים בגדלים ובצורות שונות, והם משתנים בהתאם לשימוש המיועד שלהם.

מדוע סירת מפרש מאוד פופולרית להשכרה בכנרת?

הכנרת היא אגם מים מתוקים השוכן בצפון הארץ. זהו יעד פופולרי לתיירים בשל משמעותו הדתית וההיסטורית. הוא גם מוקף בנופים ציוריים ומציע אווירה מרגיעה. השכרת סירה בכנרת מספקת דרך מצוינת למבקרים לחקור את האגם תוך כדי התבוננות בנוף המדהים. בנוסף, שייט בסירה מסוג מפרשית מאפשר לך להתחבר לטבע, מה שיכול להיות חוויה מרעננת עבור אנשים רבים.

אילו סוגי מפרש קיימים בשוק?

ישנם מספר סוגים של סירות מפרש הזמינות בשוק המספקות מגוון רחב של פעילויות שייט. להלן כמה מסוגי סירות המפרש הפופולריים ביותר:

• מפרשיות קרוזר: אלו מיועדות לטיולים בינעירוניים ויש להן מקום בתא לשינה ובישול.
• שייטי יום: סירות אלו מושלמות לשיט במים רגועים ומשמשות לעתים קרובות לפעילויות פנאי.
• מפרשיות מירוץ: סירות אלו מיועדות למהירות, בנויות לפעילויות שייט תחרותיות ובעלות עיצובים מתקדמים לשיפור הביצועים שלהן.
• קטמרנים: סירות אלו כוללות שני סופים התומכים בסיפון, והן אופציה פופולרית לשיט במים רגועים ומסוערים כאחד.

מהם היתרונות של סירת מפרש בכנרת?

הפלגה במפרשית בכנרת מציעה מספר יתרונות:

• זה מאפשר לך לחקור את האגם מנקודת תצפית ייחודית, מה שמשפר את החוויה שלך.
• סירות מפרש מציעות אפשרות ידידותית יותר לסביבה ובת קיימא לתחבורה על המים. הם לא דורשים גז או נפט, כלומר הם לא מייצרים פליטות מזיקות.
• שייט במפרשית מספק חוויה סוחפת יותר, המאפשרת לך להרגיש את עוצמת הרוח בזמן שאתה מנווט במים.

איך אפשר לשכור סירה בכנרת?

השכרת סירת מפרש בכנרת קלה, וישנן אפשרויות שונות. ניתן לשכור סירת מפרש דרך חברת השכרה, המספקת חבילות שונות הנותנות מענה לחוויות שייט שונות. כמו כן, ניתן להזמין סיור שייט בכנרת המעניק חוויה מובנית ומודרכת יותר.

לסיכום

הפלגה במפרשית בכנרת היא חוויה בלתי נשכחת באמת. זה מאפשר לך להתחבר לטבע תוך כדי תצפית מהנופים המדהימים של האזור. ישנם סוגים שונים של סירות מפרש הזמינות בשוק הנותנות מענה לפעילויות שייט שונות, והן מציעות מספר יתרונות, כולל ידידותיות לסביבה וטבילה בחוויית השייט. השכרת סירת מפרש בכנרת היא קלה, והמבקרים יכולים ליהנות מחבילות שונות הניתנות על ידי חברות ההשכרה או לצאת לסיור שייט מודרך. אם אתם באזור, אני ממליץ בחום לנסות את החוויה הייחודית והמרגשת הזו!

הפוסט כל הסודות שרציתם לדעת על מפרשית הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

הכניסה לגואטמלה היא דרך הנהר של ריו דולסה, הגעה מהים ממול העיירה לוינגסטון בנצ N15 49 97 W88 44 09, בתוך תעלה חפורה בים בעומק של כ-180 ס"מ בשפל. לכן, סירות עם קיל יותר ארוך חייבות לחכות לגאות כדי להכנס למקום העגינה, עם עוגן כ-200 מטר מהחוף.

על מנת לעשות כניסה וביקורת גבולות, כדאי ליצור קשר עם עמיל המכס הפועל באזור בשם ונטורה (+502 5510 9104). רצוי לעשות זאת עוד מהדרך ולהכין את מסמכי הסירה והדרכונים, כדי שיוכל להכין את הניירת לפני שאתם מגיעים. העלויות סבירות והעמיל מטפל בכל התשלומים. לאחר סיום הפורמליות, אפשר להתקדם בנהר כ-3 שעות עד להגעה לגשר הגבוהה. רוב המרינות באזור ממוקמות סביב הגשר, לפניו ואחריו ורק סירות שהתורן שלהן קטן מ-70 מטרים יכולות לעבור מתחתיו.

המרינה הסימפטית והזולה ביותר באזור היא מרינה קאטאמרן הצמודה לבית מלון של בתי עץ עם בריכת שחייה, מסעדות ואפשרות להשכרת חדרים בבתי העץ. למרינה רציפי אצבעות עם אפשרות לחיבור מים וחשמל.
חשוב לדעת שכדי להגיע לעיר או לצאת מהמרינה צריך להזמין סירת טקסי או לקחת את הדינגי שלך וכן, למרינה אין מנוף להרמה ואין אפשרות לעשות עבודות שמצריכות מנוף או יבשה.

מרינות נוספות הן: מרינה רם, המרינה הגדולה והמאורגנת באזור ומרינה ננהחואנה, לה יש גם בית מלון.

הפוסט שייט ממקסיקו לגואטמלה הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

יצאנו ארבעה. ג'ק הבדרן, אדי הסוכנת, צוקר המחושב ואני הימאית.

שלושה חבר’ה שמעולם לא חצו ים, ואני שמעולם לא הפלגתי לתורכיה. שמתי מבטחי בים שלי. שכרתי טלפון לוויני ומכשיר שניתן לעקוב באמצעותו אחרי המסלול של אנאיס, ובנוסף אני יכולה לשלוח דרכו הודעות SMS. יודעת שבמקרה הצורך תהיה לי תקשורת עם ניסוס ויליצקי, ואוכל להתייעץ איתם.

הים חייך אלי, החבר’ה היו במצב רוח ממש טוב, ואני חיכיתי להתרגשות הגדולה. להיי הזה שאני יודעת להיות בו. אבל הוא לא בא. חייכתי לים שלי “אחרי כל הימים המטורפים האלה, העייפות הגדולה, זה רק הגיוני שההתרגשות לא פה, היא תבוא” הבטחתי לשנינו.

ארוחת הבוקר הייתה מפנקת, שמנו חרטום על פיניקה, רק כדי לגלות שיש אחלה רוח שמגיעה בול מהמגדלור של פינקה. הרוח שוב לא קראה את התחזית, לעומתה מרפי שמע את שחרור החבלים וסובב את הרוח שתנשוב לנו בפנים. ג'ק התגלה כחובב מוסיקה ופינק אותנו במהלך ההפלגה בפלייליסטים משובחים.

אנאיס מפליגה לתוך הים עוברת כשעה ואופס אישזוהי בעיה רפואית אצלי מרימה את ראשה, מזכירה לי שאני חייבת כבר לטפל בזה (לא לדאוג זה לא יהרוג אותי), אני חושבת לעצמי, התחלה טובה, מחייכת לים ותוהה מה עוד הוא יביא אל פתחי.

המנוע החדש נותן עבודה יפה והתקדמנו ליעד. לקראת צהרים הלכתי לסיפון לנמנם מעט, שהרי קמתי ב 3 לפנות בוקר לסיים להכין את אנאיס להפלגה. אחרי נמנום קצר חזרתי לקוקפיט לגלות את החבר’ה שותים בירה בכיף. ג'ק הבין שהבירה עושה לו רע ועצר בחצי. אדי שתתה בריזר קר ומפנק.

היא רק לא ידעה שהבריזר יהיה הטריגר לבאות.

אט אט אדי דעכה. כאב ראש חזק לפת אותה, והיא נמרחה על הסיפון. לכאורה ישנה. תהיתי עד כמה באמת היא ישנה, ועד כמה היא סובלת. בשלב מסוים היא נכנסה לחרטום. כולנו טיפלנו בה, כל אחד בתורו, אבל היא לא ממש שיתפה פעולה. היא בעיקר רצתה כלום.

הנחנו לה ודאגנו שהיא תשתה מים מדי פעם. היא שתתה. והקיאה. אז ג'ק הכין לה תה. והיא שתתה. והקיאה.

אחר הצהרים חילקנו ביננו את משמרות הלילה באופטימיות שהרי כללנו את אדי במשמרת עם צוקר. לילה ירד, ואני ידעתי שהעיניים יעצמו. חושך מוחלט סביבנו, אין יבשה באופק, אין ירח, וצוקר מתפעל מהכוכבים. שביל החלב נפרש לכל אורכו, אני מתמלאת מכל היופי הזה. כל כך אוהבת את לב הים שלי בלילה נעים וחשוך.

החבר’ה נרדמו, התחלתי להבין את המשמעות של לצאת עם חסרי ניסיון בחציית ים. שהרי לי מאד ברור עניין משמרות הלילה. בשלב מסוים החבר’ה החליפו אותי, לכשעה, נשארתי בקוקפיט היה לי

קשה להרדם. קמתי, עשיתי עבודות סירה שקטות. אדי יצאה לקוקפיט ניסתה לתקשר איתי אבל זה לא באמת הצליח.

וככה מצאתי אותי רגע לפני אוראשון בקוקפיט עם אדי מנסה לשכנע את צוקר וג'ק שהנה זה בא. הם הביטו בי וירדו לקבינות לישון.

ואז זה קרה. הרגע הזה. שאי אפשר לתאר אותו בצורה הולמת במילים. הרגע הזה בו מפציע אוראשון, מסביב 360 מעלות ים. ים. ים. ועוד ים, כמו קסם האור עולה. אין  יבשה. וקסם מתהווה מול עיני.

אולי זה הרגע להתרגשות הגדולה שעדיין לא באה. הקסם הביא איתו את השמש, שקפחה את הוויתי לאורך היום.

בבוקר חישבתי מסלול מחדש. אדי גמורה וחייבת להגיע ליבשה כמה שיותר מהר. אני עייפה מאד ועוד לא התחיל היום. אני עם צוות לא מיומן.  סובבתי את החרטום לכיוון לימסול. זו מרינה שאני מכירה, סבירות גבוהה מאד שנגיע אליה באור יום. בלימסול יהיה לי פיילוט שיעזור לי להקשר.  “החלטה טובה” יכתוב לי יליצקי בהמשך (:

בסירה מתגלות לי תקלות קטנות, ואני נושמת אותן לתוכי, לא משתפת את צוקר וג'ק כדי לא להלחיץ. לחלקן יש פתרון מיידי ואני אפילו נעזרת בצוקר לסגור בנד סורר של אחד מחלקי ההולדינג טנק.

התקלות מזעריות, לא מאיימות ויחד עם זאת הן מציקות לי בקצה המוח, מספרת לעצמי שאסדר הכל במרמריס. עלי דוגן יעזור לי איפה שצריך.

הגענו ללימסול על קוצו של יום. בביקורת הגבולות קיבל את פניי אנדריי, אחרי שבדק את הרישומים הוא נזכר שכבר הייתי פה. לבבי כהרגלו.

אדי קיבלה החלטה לא להמשיך איתנו. מקלחת טובה עשתה לי סדר בנימים וקרסתי לשינה ערבה. מודה לים שלי ומבקשת רוח טובה למחר.

הבוקר מאיר פנים, שחרור חבלים ושוב יציאה הימה. ג'ק, צוקר ואני במצב רוח טוב, הים חלק, הרוח עוד לא ממש התעוררה, אנחנו בדרך לטורקיה. אני בדרך לטורקיה. מהיום שקניתי את אנאיס חלמתי על הרגע שאגיע לטורקיה, והנה הוא מתהווה. וההתרגשות? זו הגדולה האמורה ללוות אותי, ממאנת להתהוות בי.

קפריסין מימין, אנאיס מפליגה לאורך החוף, משמאלנו סירת תיירות, אנחנו קרובים אליה, ואז הכל קורה בשניות.

ג'ק מבין שזוהי סירת זכוכית, ואם זו סירת זכוכית זה אומר שיש ריף מתחתיה, כלומר מתחתינו. צוקר מציין בהתפעלות תראו ממש רואים מתחת את הריף, זה צלול פה, ג'ק אומר לי בבדיחות הדעת "תיכף נשמע את הפחחחחח…" (צליל הקיל המשתשפף בסלע), ואז בום! ג'ק ואני תוקעים אחד בשניה מבט של אימה. זה קורה מהר מאד ולי לוקח כמה שניות להבין את הטעות האיומה. אני מורידה סל”ד של המנוע. ומבינה אנאיס חטפה מכה בקיל.

מיד אני נגשת לבצע בדיקות בסירה. לא נכנסים מים, אין סדק בצבע המכסה את ברגי הקיל, ובאופן כללי הכל נראה תקין.

ממשיכה הלאה ואז חושבת בקול רם רגע ומה אם הבום ששמעתי הוא לא הקיל, מה אם זו פגיעה בדופן? מבינה שעד שלא אבדוק את התחתית לא אהיה רגועה.

צוקר קופץ למים, מאובטח לסירה, צולל עם משקפת ומוצא את הפגיעה בקיל. שריטה לא עמוקה בדופן הקיל. זה מרגיע אותי. ג'ק ואני משחזרים שוב ושוב את רגע האימה “תיכף נשמע פחחחחחח… ” בום!!! ונקרעים מצחוק.

אני חושבת לעצמי איזה טעות של טירונית, ומזכירה לעצמי שצריך להסתכל במפה גם במקומות עמוקים, שאם יש איזו סירה תיירותית, לבטח יש אטרקציה מתחת לפני הים.

ג'ק מפנק אותנו במוזיקה טובה ואנחנו רוקדים על הסיפון. אני מתכתבת עם יליצקי וניסוס מספרת להם על הפגיעה בקיל. יליצקי מייעץ לי בכל זאת לבדוק כל כחצי שעה מה המצב בסירה, למשך שעתיים לפחות. ניסוס לעומת זאת כותב לי שקיל זה דבר חזק ואם לא רואים את הפגיעה בברגי הקיל אני יכולה להיות רגועה. אני רגועה על פי עצתו של ניסוס ובודקת כל חצי שעה על פי עצתו של יליצקי.

ערב בא, אני מכינה ארוחת ערב שמקבלת ביקורות טובות, פותחים בקבוק יין. לילה יורד. ג'ק נכנס לישון וצוקר, היין ואני, מפליגים אל תוך הלילה. אין יבשה באופק, אין שום סירה, אוניה, כלום. חושך מוחלט מלפני, מאחורי, מצדדי אין אור ואין עומד. ירח יעלה לקראת חצות. ואני מתענגת. כל כך אוהבת את לב הים שלי. רק אורות הניווט של אנאיס מאירים על פני הים. צוקר ממשיך להתפעל מהכוכבים. קצת לפני חצות, נגמר היין, עולה ירח. ג'ק עולה למשמרת. אני נשארת לישון בקוקפיט. אחרי כשעתיים מתעוררת, מחליפה את ג'ק. בשלב מסוים העייפות גוברת ואני מעירה את צוקר ומבקשת ממנו להעיר אותי באוראשון.

קצת לפני אני מתעוררת שוב. הפעם צוקר נשאר לראות את היופי המושלם הזה. מסביב רק ים, ים, ים, ועוד ים. ויום חדש עולה. יכולה לחיות את הרגע הזה שוב ושוב ושוב. יכולה להפליג לילות שלמים בחושך מוחלט, ולהתענג על אוראשון בלב ים. אין לי רוויה מהקסם הזה.

בזריחה אנחנו מעירים את ג'ק שרוצה לצלם.

ואז זה קורה! הדבר האחרון שחששתי ממנו בהפלגה הזו. הרכיב ששמתי בו מבטחיי כשיצאתי להפלגה הזו – המנוע החדש של אנאיס, זה שעמלתי רבות עד שהשיגה ידי לרכוש, מתחיל לחרוק. מדי פעם הטורים יורדים, המנוע משתנק. מאוחר יותר אני מבינה שזה התחיל כבר במשמרת של צוקר שמשום מה לא מצא לנכון להעיר אותי או לספר לי על כך כשקמתי. שוב אני מזכירה לעצמי: לא לחצות ים כשכל החבר’ה שאיתך חסרי ניסיון.

אני זוכרת שהייתה לי בעיה דומה במנוע הישן. לא זוכרת מה היתה סיבת הבעיה. מתכתבת עם יליצקי וניסוס.

ניסוס מייעץ לי לרוקן מעט את מפריד המים, ואני חוששת לגעת בו, שכן אגי במספנה אמר לי שהוא עלול להשבר בקלות.

יליצקי כותב לי באריכות מה יכולות להיות הסיבות לתקלה, ואני בחשש מאד גבוה. לפנינו יום ארוך של הפלגה, רוח לא נראית באופק. והמנוע החדש שכל כך סמכתי עליו מגמגם.

ממשיכה לחפור ליליצקי מתעלמת מהעובדה ששבת 8 בבוקר. האימה הפנימית שבי מטשטשת מעט את כושר השיפוט שלי. ואז יליצקי כותב לי “תקבלי החלטה”.

תשובתו של יליצקי השתמעה להרבה פנים. בשניה הראשונה קראתי “עזבי אותי באמשלך! שבת בבוקר, תסדרי לבד!” זה הימם אותי. אפעם לא קראתי אותו ככה. ובאותו הרגע זה מה שהרגשתי. דממתי. צוקר וג'ק חיכו לתשובות /פתרון מה בעצם עושים, ואני לא הצלחתי להגיב. הרגשתי אבודה בלב ים. שהרי אני מאד סומכת על יליצקי, הוא עוזר לי תמיד בנועם, מלמד ומסביר לי, ודווקא עכשיו ברגע הקריטי הזה אני קוראת אותו מואס בי.

“אני איתך לחש לי הים, את תסדרי, את יודעת” קיבלתי החלטה. לתת למנוע לעבוד, ואם הוא ידום, אחשב מסלול מחדש.

בין יתר הדברים כתב לי יליצקי שעל פי התחזית בצהרים תעלה רוח. לנו היה ברור שהיא תעלה לנו בפנים.

ג'ק ששלושה ימי הפלגה היו כייפים הרבה בזכות בדיחות הדעת המבריקה שלו, קם על צד שמאל. היה חם מאד, לא הייתה רוח.

המנוע המשיך לקרטע מדי פעם. נזכרתי שבמנוע הישן הגענו ככה מלימסול עד הרצליה. לאט לאט נרגעתי. הים רגוע, הים איתי. הוא מאפשר לי ללמוד, הוא מאפשר לי להתנהל, לנסות, לתהות, לטעות. חשבתי שוב על תשובתו של יליצקי והחלטתי שבעצם הוא סומך עלי. אולי הוא כבר יודע את מה שאני עדיין לא מעזה לספר לעצמי עד הסוף “כשיש לך את כל הנתונים, את חושבת נכון”.

הבנתי פתאום שהוא נתן לי את כל המידע שהוא יכול, מכאן זה אני והתבונה שבי. עזבתי אותו באמאשלי, שבת בבוקר כמה אני יכולה לחפור. אז מה אם אני באימה?

הפעם הרוח קראה את התחזית ואכן עלתה בצהריים כפי שכתב לי יליצקי והיא אפילו לא עלתה בפנים. היא באה מאחור. רוח מלאה. אולי נפליג בפרפר? העלתי את הרעיון החבר’ה זרמו שננסה.

לקח זמן עד שזכרתי איך לקשור את המנור לסירה שלא יעוף מצד לצד. מרתק איך אני יודעת לעשות את הדברים כשיליצקי מלמד אותי, שהרי התאמנו על זה, ובהפלגה האחרונה לאשקלון אפילו ממש הפלגנו בפרפר. ופתאום כשאני צריכה פשוט לבצע, משהו משתבש.

האווירה בסירה לא נעימה. ג'ק לא מתאושש ולא חוזר לעצמו. אני קצרת רוח. צוקר מתעקש להראות לי איך לקשור את המנור ואני יודעת שהוא טועה, מחליטה לתת לו לראות את הטעות שלו בעצמו. משימה שאמורה לקחת 10 דקות, הופכת למורכבת מעל ומעבר. אני על קרעי שינה, עייפה מאד. חם מאד והרוח הגבית לא באמת מצננת.

לרגע חושבת אולי לכתוב ליליצקי שיזכיר לי מה אני עושה לא נכון עם קשירת המנור, ועולה בי תשובתו “תקבלי החלטה!” מהולה בתחושה “עזבי אותי באמאשלך.” נושמת עמוק, לוקחת רגע עם עצמי, מתעלמת מג'ק וצוקר שנותנים עיצות, משחזרת בראש מה עשיתי עם יליצקי כשתרגלנו את זה בפעם הראשונה, נזכרת ומוצאת את הפתרון.

מפרש ראשי מקובע לצד שמאל. פותחים חלוץ בצד ימין. אני מנסה להחזיק הגה ולהפליג במלאה ולא מצליחה. לא מיומנת בזה מספיק, איתי שני חבר’ה שעוד פחות מיומנים ממני. חם. ג'ק צריך להגיע לפיניקה עד הערב, יש לו טיסה חזרה הביתה. הרוח חלשה יחסית. אני רואה את היאוש על פניו של ג'ק ומחליטה לקפל מפרשים, להניע מנוע, להתפלל לנפטון ולהגיע לפיניקה בשלום.

אני מרגישה מאד לבד. לא פונה ליליצקי או לניסוס לקבל עיצה או סתם עידוד. מזכירה לעצמי שוב לא לחצות ים עם חסרי ניסיון. שמה מבטחיי בים שלי שמשתף פעולה לאורך כל ההפלגה ונשאר רגוע.

מרחוק כבר רואים יבשה. לאט לאט נחשפת לפני תורכיה. משהו בי צוהל לרגע: הגעת לטורקיה! הנה זה קורה, את עושה זאת.

מתחילה מסורת חדשה שתלווה אותי לאורך השנים. מוצאת בקבוק קטן, מכניסה לתוכו “Message in a bottle” מוודאת שהוא אטום, ומשליכה אותו לים לפני שמגיעים לפיניקה. הגעתי לטורקיה. אני כבר בגבולות המדינה. מעכשיו לכל מקום שאגיע / אעזוב אשליך “Message in a bottle” בתקווה שהמסר יגיע אלי חזרה.

מתקרבים למרינה. רואים כבר את הכניסה. וכמובן שאז המנוע מקרטע ללא רחם. אני מצליחה להתגבר על כך, עוגנת בקלות עם הירכתיים. מכירה את אנאיס כל כך טוב, יודעת איך היא תגיב, יודעת איך נכון לעגון איתה, והנה אני קשורה לאדמת טורקיה!

ההתרגשות הגדולה של “עשיתי זאת” נתקלת במועקה גדולה הנובעת מתוכי. “לא ככה, לא ככה רציתי את זה” חברתי ניוט מתרגשת מאד, מנסה להפיח בי רוח חיה. “אני לא שם” אני כותבת לה, אני רק רוצה לבכות אותי לדעת.

יום קשה עבר עלינו. ג'ק לא התאושש לאורך כל היום ואף הגדיר אותו יום סיוט. צוקר ואני לא ממש הצלחנו לתקשר בצורה נעימה. המנוע שכל כך סמכתי עליו בגד בי.

ערי חבר משכבר הימים, מגיע. חובר אלינו. ג'ק מארגן לעצמו הסעה לפנות בוקר לשדה התעופה.

מארגנים את הסירה. שמה פעמיי למקלחת שתוריד מעלי את היום הזה. מבינה שאני בעייפות קיצונית, שכן ישנתי כשעתיים לאורך היומיים האלה. אחרי המקלחת, המועקה, הלא ככה רציתי את זה ואני קורסות למיטה.

הבוקר מוצא אותי עם תחושה קצת יותר טובה. ההתרגשות הגדולה של “עשיתי זאת, אני בטורקיה” עדיין לא מוצאת אותי. ואני מתחילה לתפעל את היום.

ראשית מנקה את מפריד המים. מפרקת אותו לחלוטין, ומוצאת שהוא חזק מאד ויציב, מנסה שוב להבין למה אגי במספנה מיאן לעשות בו טיפול לפני שיצאתי. הסולר במפריד המים מלוכלך מאד, אני אפילו רואה שאריות פטריה. מה שמבהיר לי שאולי יש פטריה בסולר הגורמת למנוע להשתנק.

ואז אני עושה טעות טיפשית כל כך! כשמפריד המים ריק, אני מניעה את המנוע. אחרי 2-3 דקות, אני קולטת את הטעות ומכבה מיד מנוע. מתקשרת לניסוס והוא מאושש את הבנתי, “את צריכה למלא את כל היחידה בסולר ורק אז להניע, כדי לא להכניס אוויר למנוע”.

אני כבר יודעת שהכנסתי אוויר למנוע. בכל זאת ממלאה את מפריד המים בסולר נקי. מניעה. לאחר כ 7 דקות המנוע משתנק ונכבה. אכן הכנסתי אוויר למנוע.

יודעת מה הפעולה שצריכה לבצע, ומחליטה לא לעשות זאת לבד. שהרי המנוע בכל זאת צריך לעבור טיפול, ורצוי שעל הדרך, כבר יעשה את זה איש המנוע שאזמין למחר (יום ראשון אפחד לא עובד פה).

ממשיכה את היום בארגוני התאקלמות. אין לי סים לטלפון כי הכל סגור, מדי פעם רוכבת על ה wifi של צוקר או ערי.

יוצאים לעיר, חם! חם! חם! מגיעים למסעדה שבה הובטח לנו מיזוג, המיזוג מתגלה כמאוורר גדול. המקום היחיד הממוזג הוא השירותים, אבל לשם לא מגיע ה wifi.

מתכתבת קצת עם חברות.ים וזה מעלה בי מעט את ההתרגשות. ההתרגשות הגדולה של חברות.ים, הפרגון הגדול שאני מקבלת מרחבי הארץ, מעלה בי חיוך של ממש.

יוצאים מהסאונה וערי מנווט אותנו ל”מקום עם כנאפה מעולה” הכנאפה אכן מעולה. משם חזרה למרינה. ערי ואני יוצאים למפרץ מאחורי המרינה לשחות.

אני קופצת למים הצלולים, תוך שניות אני בעומק הים, שוחה. ואז זה קורה. אני מביטה סביב, ורואה את התמונה שדימיינתי מהיום שקניתי את אנאיס לפני שש וחצי שנים. אני שוחה וההתרגשות באה. הים שלי מחבק אותי, מכיל אותי, אוהב אותי אהובת ים הוא לוחש לי אהובת ים

אני בהיי מטורף, צועקת, צוללת, שוחה, הים שלי ואני. אהובת ים

עשינו זאת, אני לוחשת לו, אני כאן, ומחכים לנו הרבה ימים של חוויות, כיף, תקלות, למידה.

אהובת ים, הוא לוחש לי וכל הוותי מחייכת כשאני בעומק הים שלי.

חוזרים לסירה, מארגנים אותה ליציאה למחרת. במקלחת אני פוגשת טורקיה חמודה, ומיד נוצר קשר נעים, אני משאירה לה את הנייד שלי, ואנחנו קובעות להפגש בהמשך. גם לה יש יאכטה. אני חוזרת מחוייכת להפליא מהמקלחת “הנה אני”. אני שמתקשרת בחיוך בשניות עם א.נשים, אני ששמחה בחלקי, אני שיש לי ים, תמיד יש לי ים. אני. אהובת ים

חדוות הכתיבה מפעמת בי. ערי וצוקר יוצאים לאכול, ואני נשארת לכתוב. לתעד. לתת ביטוי ממשי לחוויות.

לטעות או לא להיות. כמות הטעויות שעשיתי, החל מטעויות טיפשיות ועד טעויות שרק עכשיו אני מבינה את משמעותן.

אמש כתבתי לניוט חברתי הטובה – הנה אני ואיך שאת מכירה אותי:

הטיול הגדול יתחיל בשנה הבאה, מתייחסת לטיול הזה כאל פיילוט, ללמד אותי מה לעשות ומה לא לעשות כשאצא לטיול הגדול. אז כל מה שקורה, זה בסדר (:

קמתי לבוקר מחוייך יודעת שתמיד יש לי ים. #אהובת_הים, הוא לוחש בי. ואני מוכנה לאתגר הבא.

תודה שקראת (:

[ההפלגה נמשכה סה"כ חודש ימים, במהלכה עברתי עוד הרבה הרפתקאות, תקלות, חוויות שמהם למדתי המון.
רוצה לקרוא עוד? אפשר להמשיך לפוסט הבא בבלוג שלי – ברקים בקיץ.  בסוף כל פוסט יש המשך לפוסט הבא

הפוסט לטעות או לא להיות הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

שחייה לאחר אימון כושר

האם זה בסדר לצאת לאימון כושר לפני שחייה? האם קפיצה לבריכה לאחר אימון בעצימות גבוהה, כמו הרמת משקולות או ריצה ארוכה, היא רעיון טוב? נראה שזו יכולה להיות תוספת סבירה לשגרה היומיומית שלכם, אם כי אתם צריכים להיזהר לא להתאמץ יותר מדי.
יש אנשי מקצוע שממליצים על הפסקה ארוכה יותר בין שתי הפעילויות, אבל הכול תלוי ביעדים שאתם מנסים להשיג. אם אתם פועלים על פי תוכנית לבניית כוח ליבה, הדגישו יותר את אימון הכושר, ועשו הפסקות יומיות לפני שאתם קופצים שוב למים. אם אתם שוחים מיד לאחר האימון, שמרו על קצב שחייה מתון כדי לאפשר לשרירים להתאושש.

למידע על אימון כושר ביתי לחצו כאן>>

שחיה לטובת התאוששות השרירים

כניסה למים לאחר אימון גופני ארוך מציעה יתרונות רבים. אחרי הכול, השרירים מתנהגים במים באופן אחר. כשמדובר על התאוששות מאימון כוח וסיבולת, זה ממש מומלץ, במיוחד אם נפגעתם במהלך אימון או משחק ספורטיבי ואתם רוצים לשמור על רמת הכושר שלכם.

כמה מהיתרונות שעשויים להיות לשחייה לאחר אימון מאומץ:

• השחייה מרעננת ומקררת את השרירים

יש מומחים הטוענים שתחושת העייפות נובעת מחום הגוף. לכן, קירור הגוף לאחר פעילות גופנית מאומצת, הוא רעיון טוב. שהייה במים במשך 10-5 דקות אמורה לאפשר לשרירים שלכם להירגע. עד מהרה תרגישו רעננים ומוכנים לשחות מספר בריכות. כמובן שחשוב שתיקחו את הזמן ולא תפעלו בפזיזות.

• השחייה משחררת עודפי אנרגיה

כאשר הגוף מתקרר, הוא יתמלא באנרגיה בלתי צפויה שמאפשרת לכם לעסוק באימון נוסף. במהלך השחייה, המפרקים והשרירים לא נמצאים תחת מאמץ, ועדיין אתם יכולים להגביר את קצב הלב. כשאתם ממשיכים בשחייה, פעלו בהדרגה.

• השחייה מרגיעה את פלג הגוף התחתון

כניסה למים לאחר יום שבו ביליתם שעות רבות על הרגליים, היא אידיאלית. זאת משום שאתם יכולים לבצע מתיחות ותרגילים אחרים במים, ולשפר את התנועתיות. כיוון ששחייה נחשבת בדרך כלל לפעילות בעלת השפעה נמוכה, מעין פעילות אירובית ללא מאמץ, היא תעניק לכם שחרור נוסף עם מינימום סיכון לפציעה.

• השחייה מקלה על תרגול מיומנויות מסוימות

כאשר הגוף שלכם עייף ומותש מאימון הכושר, עדיף לא להתאמץ יותר מדי בבריכה. נצלו את הזמן לאימון במים ולעבודה קלה יותר על קבוצות השרירים השונות, מאשר ביבשה.

הפוסט אימון כושר לפני שחייה הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.

אגם הכנרת הוא לא רק אחד האגמים היפים בישראל, אלא גם אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר של אזור הצפון. האגם מוקף ברמת הגולן ומציע למבקרים בו תצפית מדהימה על אזורי והכנרת, כמו גם אטרקציות שונות שייקחו את החופשה שלכם לשלב הבא של חופש אמיתי. ישנן דרכים רבות ושונות להנות בכנרת, כאשר אפשרות אחת היא השכרת יאכטה באגם הכנרת ושייט סביבה תוך הנאה מנוף מדהים של האזור מהיאכטה הפרטית שלכם. לפני המדריך הבא לחופשה המושלמת, לחיפוש צימרים בצפון לחצו כאן כעת.

השכרת יאכטה בכנרת – כי ככה צריך לחיות!

מתכננים חופשה ברמת הגולן? אין ספק, השכרת יאכטה באגם הכנרת תשדרג לכם את החופשה בכמה וכמה מונים. השכרת יאכטה באגם הכנרת היא דרך מצוינת ליהנות מהטבע היפה והשלו של האזור, תוך שתוכלו לשחות, להירגע, לשתות יין ולהביט בנופים המדהימים שיגרמו להחסרת פעימה קלה.
בין אם אתם מחפשים חופשה רומנטית או סתם רוצים לראות נוף עוצר נשימה, השכרת יאכטה באגם הכנרת תספק לכם חוויה בלתי נשכחת. האטרקציה הזאת מתאימה לכל סוגי האנשים, לרבות משפחות עם ילדים, זוגות המעוניינים לחוות ירח דבש מהסרטים ועוד.

טיפים להשכרת יאכטה באגם הכנרת

אם אתם מעוניינים לשכור יאכטה באגם הכנרת, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להפיק את המרב מהחוויה שלכם. קודם כל, הזמינו את הטיול שלכם בהתראה של שלושה שבועות לפחות, כי בעונת התיירות (החל מתחילת החופש הגדול ועד ה-1 בספטמבר) הכול מאוד עמוס. כמו כן, נצלו את ההנחות או ההטבות שמציעות החברות הפועלות באגם. למשל, בקיבוץ גינוסר תוכלו למצוא השכרת יאכטות במחירים מוזלים עבור משפחות גדולות וקבוצות תיירים. ולא פחות חשוב, כמובן, אל תשכחו להביא הרבה קרם הגנה וספריי יתושים. הכנרת ידועה ביתושים הרבים החגים סביבה, ככה שזה חשוב מכיוון שהעקיצות יכולות ממש לקלקל את ה-VIBE.

השכרת יאכטה בכנרת: כלל ברזל הנוגע לאלכוהול

חשוב לדעת שישנם כללים מסוימים שעליכם להקפיד עליהם בעת השכרת יאכטה באגם הכנרת. למשל, כל מה שקשור לאלכוהול. אין בעיה עם אלכוהול, הוא מבורך ויין ישמח לבב אנוש. עם זאת, קחו בחשבון שחלק נכבד מהאנשים עשויים לחוש בבחילות, מה שנקרא "מחלת ים". ולכן, השתדלו לגלות אחריות ולהימנע משתייה מופרזת.
מלבד כלל הברזל הזה, הכלל היחידי הנוסף הוא להנות ולשמור על הניקיון באזור. כשאתם משייטים לכם במימיה של הכנרת, אל תשכחו לאסוף אחריכם את הזבל שלכם, את עטיפות החטיפים ובקבוקי השתייה.

הפוסט מתכננים חופשה בצפון? כך השכרת יאכטה תשדרג לכם את החופשה הופיע לראשונה ב-SKIPPERS.